<h1>התרומה סימנים רל"א—רל"ב</h1>
<h2>דף מא.</h2>
תנן פרק כירה המיחם שפנהו לא יתן לתוכו מים צונן בשביל שיחמו אבל נותן לתוכו כדי להפשירן ומפרש רב אדא פינה ממנו מים חמין לא יתן בו מים מועטין לחמם אבל נותן בו מים מרובין להפשיר והלא מצרף ר"ש היא דשרי דבר שאינו מתכוין. ואביי מפרש פינהו עם מימיו חמין לא יתן עמהם מים צונן מועטין לחמם אבל מרובין להפשיר שרי. אבל פינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכו מים צונן כל עיקר אפילו מרובין מפני שמצרף ורבי יהודה היא. אלמא לכולי עלמא הפשר מים בכלי ראשון שרי בשבת ולעיל נמי תניא נותן קיתון של מים כנגד המדורה של שיחמו אלא כדי שתפיג צנתן ורב נחמן בר יצחק מפר' לאיסורא אבל שמן אפילו הפשר אסור ורבי יהודה מתיר בשמן הפשר ואוסר בשול מכלל דתנא קמא אף הפשר שרי במים מדקא מפליג בשמן לאסור הפשר. ואם כן שתפיג צנתן דקאמר לאו דווקא אלא אפילו הפשר שרי במים וא"ר יהודה אמר שמואל אחד שמן ואחד יין יד סולדת אסור אין סולדת מותר ואמר רבי יצחק בר אבודימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח פך שמן לחמם באמבטי שהוא כלי ראשון ואמר לי הנח את הפך בכלי שני לחממו שם שמ' הפשרו זה בשולו מדאסר בכלי ראשון להפשיר השמן א"כ אסור מדרבנן במקום שיכול לבא לידי בשול כך פי' רש"י. אבל חיוב דאורית' ליכא בהפשר דאם כן אפילו בכלי שני ליתסר אבל ר"ח גורס הפשרו לא זהו בשולו מדשרו בכלי שני והא דלא הניח בכלי ראשון פן יתבשל. פסק שמעינ' מהא מים מותר בשבת לפשרן לכולי עלמא והוא הדין לשמן ויין נמי שרי שמואל באין יד סולדת בו. וכן נמי רבי דאמר ליה לרבי יצחק בר אבודימי הנח פך השמן בכלי שני לפשר והוא הדין נראה למים ויין מותר לפשר היינו בכלי שני דווקא אבל בכלי ראשון או כנגד המדורה אסור לפשר במקום שיכול לבוא לידי בשול. ואו' שכך משמע בירושלמי שאסור לפשר נגד המדורה קרוב כל כך שיכול להתבשל אם ישהא שם אבל לא הבינותי זה הדבר היטב בירושלמי. והשתא אתי שפיר הא דקתני גבי מים כדי שתפיג צנתן ולא קתני כדי שיפשרו משום דכנגד המדורה או בכלי ראשון אסור להפשיר אלא א"כ מרחוק שאינו יכול לבוא לידי בשול דהיינו יד סולדת אבל כדי שתפיג צנתן מותר אפילו בקרוב אל המדורה כיון שאין דעתו להשהותו שם הכלי כי אם זמן מועט להעביר הצנה ובהכי נמי מתרץ דבריש במה טומנין ההוא עבדא דאנח כוזא אפומא דקומקומא ונזדיה רבא אמר ליה רבי זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם דשרי. אמר ליה התם אוקומי הוא. פירש שכבר המה חמין הכא אולודי הוא שהם צונן ברייתא היא שלהי פרקא דמייתי ר' זירא מניחין מיחם ע"ג מיחם כו' לא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהו משומרין. ותימא אי ההוא עובדא לא עביד רק הפשר אמאי אסר רבא הלא לכולי עלמא הפשר מים מותר כדפרישית לעיל ואי בעי למעבד בשול אמאי שרי רבי זירא הא קתני לא כדי שיחמו דתולדות האור כאור. וכן תנן אין נותנין ביצה בצד המיחם (ל"ח ע"ב) כדי שתתגלגל ואם גלגל חייב חטאת והא דתנן פרק חבית (קמ"ז ע"א) נותנין צונן בחמה היינו בשמש עצמו אבל תולדות שמש אסור אטו תולדות האור. והשתא מיושב דהפשר מים בכלי ראשון אסור כנגד המדורה במקום שיכול לבא לידי בישול וזה חומרא גדולה ואגב אורחאי אפרש דאמר רבינא (מ' ע"ב) שמע מינה המבשל בחמי טבריא חייב דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוה. פירש לאחר שגזרו על הזיעה על ידי חמין שהוחמו אפי' פישור פן יבשל. כך פירש רבינו שלמה ולא טוב פתר דבפרק תפילת השחר (כ"ז ע"ב) גבי רבי שרחץ במרחץ בשבת ופריך והא גזרו על הרחיצה. ומתרץ רבי עבד זיעה וקודם שגזרו על הזיעה אלמא רבי קודם גזירת זיעה הוה לכך צריך לפר' בשמעתין דרבי לאחר גזירה הוה היינו של רחיצה ולא הוה מצינן למימר דזיעה הוה ובחמי טבריא דלא גזרי' אלא בחמי האור אלא מתרץ אפי' היה בבית שערי' שאין שם חמין לרחוץ כי אם בחמי האור.
